משה ואח' נ' קטיף מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של הפועל המזרחי בע"מ

החלטה

א. כללי

1.בפניי בקשת הנתבעת לסילוק על הסף של התביעה שבכותרת, מחמת "מעשה בית דין" ו"העדר יריבות".

ב. הרקע העובדתי

2.הנתבעת (המבקשת) היא אגודה שיתופית התיישבותית, שהתאגדה לשם התיישבות במושב קטיף בחבל עזה. התובעים (המשיבים) היו חברים בנתבעת החל משנת 1983. במהלך השנים התגלעו מחלוקות שונות בין התובעים לבין חברים אחרים בנתבעת. בשל מחלוקות אלה הוחלט בשלב מסוים על הוצאת התובעים מחברותם בנתבעת. עם זאת, גם לאחר מכן המשיכו התובעים להתגורר במושב קטיף.

3.בשנת 2005, במסגרת "תכנית ההתנתקות" שעליה החליטה ממשלת ישראל וחוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה-2005 שחוקקה הכנסת (להלן: חוק יישום ההתנתקות או החוק), פונו חברי הנתבעת, ובתוכם התובעים, ממקום מושבם.

4.לאחר הפינוי, החלו להתנהל בין התובעים לבין הנתבעת הליכים בשאלת תוקף חברותם של התובעים בנתבעת. ההליכים התנהלו תחילה בפני רשם האגודות השיתופיות, ולאחר מכן בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. יש להניח כי אחת הסיבות המרכזיות לניהול ההליכים באותו מועד, שנים רבות לאחר ההחלטה על הוצאת התובעים מהנתבעת, הייתה העובדה שחוק יישום ההתנתקות העניק זכויות פיצויים שונות לחברים בנתבעת (שהיוותה "אגודה שיתופית התיישבותית" כהגדרתה באותו חוק).

5.בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסכם בעניין, וביום 27.4.08 נתן לו בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין. על פי ההסכם, התובעים ייחשבו חברים בנתבעת עד שנת 2008, בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואז תפקע חברותם. עוד הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 350,000 ₪, וזאת:

לסילוק סופי של כל המחלוקות הכספיות בעבר ובעתיד בין הצדדים. (סעיף 6 להסכם)

כן נקבע בהסכם כי:

תשלום סכום הפיצוי מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל המחלוקות הכספיות מכל סוג ומין שהוא בין [הנתבעת] לבין [התובעים] הן בעבר והן בעתיד, ולאחר תשלומו לא יהיה למי מהצדדים כל טענה, דרישה, ו/או תביעה כלשהי כלפי משנהו, לרבות כלפי כל בעל תפקיד ו/או חבר [בנתבעת], וכל אחד מהצדדים יהיה מנוע מניעה מוחלטת מלהעלות כל טענה כזו. (סעיף 8 להסכם)

אם בכך לא די, סעיף 9 להסכם מורה כי:

למען הסר כל ספק אפשרי, ומבלי לגרוע מן האמור לעיל, תשלום הפיצוי מגלם וכולל בתוכו כל תשלום המגיע למי [מהתובעים] בגין פיצוי עזיבה, פדיון זכויות, חלוקת כספים ו/או חלק בנכסי [הנתבעת], וזאת באופן מוחלט וסופי.

לצד הוראות אלה, שעניינן היחסים שבין התובעים לנתבעת, קובע סעיף 4 להסכם כי:

למען הסר כל ספק, [התובעים] ייחשבו כמי שהיו חברים באגודה שיתופית שסווגה לפי פקודת האגודות השיתופיות במושב שיתופי קטיף ביום הקובע, כמשמעות המושג על פי חוק יישום תוכנית ההתנתקות התשס"ה-2005 ("החוק"), ויהיו רשאים לפנות למיצוי זכויותיהם מול מינהלת סל"ע ו/או כל רשות ממשלתית אחרת, ע"פ החוק הנ"ל ובכלל.

6.הנה כי כן: ההסכם מגלם כוונה ברורה של הצדדים למנוע מהתובעים להעלות כל תביעה שהיא לקבלת סכומים נוספים מהנתבעת עצמה, אך בה בעת לאפשר להם לפעול למיצוי זכויותיהם לקבלת פיצויים מכל רשות שלטונית באשר היא.

7.ביום 15.8.11 התקבל תיקון לחוק יישום ההתנתקות, שהתייחס לשורה של עניינים, ובין היתר לגובה ה"פיצוי בשל עסק" שנקבע בחוק. חוק יישום ההתנתקות קבע, עוד בטרם התיקון, כי "פיצוי בשל עסק" ניתן לקבל בשני מסלולים חלופיים, כאשר הרלוונטי לענייננו הוא "פיצוי לפי שווי נכסים". במסלול זה ניתן הפיצוי עבור כמה מרכיבים המגלמים את שוויים הכולל של נכסי העסק, וביניהם מרכיב ה"קרקע". בגין "קרקע שהיא נחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי" קבע החוק פיצוי בסך של 135,000 ₪ (סעיפים 2-3 לתוספת השלישית לחוק). במסגרת התיקון הוגדל הסכום, ונקבע כי זכאי לפיצוי בגין נחלה ביישוב שתוכנן כיישוב חקלאי, יהיה זכאי לפיצוי נוסף בסך של 400,000 ₪ לנחלה (או גמלה חודשית כאמור בחוק), "ובלבד שמרכז חייו של בעל העסק ביום הקובע היה בשטח מפונה, ולא הוקצתה לזכאי האמור קרקע חקלאית חלופית" (סעיף 3(א1)(1)(א) שם).

יוער מעתה כי על פי החוק, "אגודה שיתופית התיישבותית תהא זכאית לפיצוי בשל עסק לפי הוראות סימן ד..." (סעיף 84(א)(1)). עוד קובע החוק כי מקום שבו חברי אגודה שיתופית התיישבותית המסווגת כמושב שיתופי זכאים ל"פיצוי בשל עסק", יועבר פיצוי זה למושב (ראו סעיף 108 לחוק).

8.בעקבות התיקון לחוק, עתרה הנתבעת למתן הפיצוי הנוסף. הוועדה המיוחדת שהוקמה מכוח החוק החליטה להעניק לנתבעת, כמי שזכאית ל"פיצוי בשל עסק", סך של 4,800,000 ₪ "בעד 12 משפחות חברות המקיימות את התנאים הנדרשים", כלשון ההחלטה (נספח ה' לכתב התביעה). אחת המשפחות שבעדן ניתן הפיצוי הייתה משפחת התובעים. בעקבות זאת פנו התובעים לנתבעת, וביקשו לקבל לידיהם את הסכום הנזכר. הנתבעת סירבה, ומכאן התביעה.

ג. הבקשה לסילוק על הסף